אגבבא ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.תביעה זו ענינה נזק לכלי רכבו של התובע 1 מסוג מציבושי קולט שפרטיו בכתב התביעה (להלן: המיצובישי") בגין תאונה מיום 26/2/09.

2.נהג התובע טוען כי התאונה ארעה כאשר נהג במיצובישי, ברח' נגבה ברמת גן. לגרסתו- הוא נאלץ לסטות שמאלה כדי לעקוף משאית אשר חנתה שלא כדין לצדד המדרכה, תוך חסימה חלקית של מסלול נסיעתו. לפתע- דלת תא מטען אחורי של משאית נפתחה ופגעה במיצובישי וגרמה לנזקים. פרטי הנזק למיצובישי מפורטים בחוו"ד ותמונות שורפו לתביעה. נהג המשאית- הנתבע 3, העיד בפני. מעדותו עולה כי הגם שלא היה במשאית ברגע התאונה ולא ראה את מהלך התרחשותה, הרי שזו אירעה כנטען על ידי נהג המיצובישי- התובע 2,. דלת המשאית, שאכן חנתה שלא כדין, היתה פתוחה כאשר הוזעק הנתבע 3 לאחר התאונה והוא ראה את הנזק למיצובישי.

4.על יסוד כל האמור לעיל אני קובעת כי התאונה התרחשה באופן המתואר על ידי התובע 2 וכי התובעים זכאים לפיצוי מלא בגין נזקיהם. התובע 1- בגין הנזקים הישירים למיצובישי ושני התובעים בגין נזקים עקיפים ככל שהוכחו .

5. לאור האמור מעלה, ועל יסוד אשר הוצג בפני, זכאים התובעים לפיצוי כדלקמן:

לתובע 1- הבעלים של המיצובישי:

א. סך של 4,958 ₪ בגין תיקון מיצובישי בהתאם לחוות דעת השמאי. סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.3.09 .

ב. סך של 500 ₪ בגין שכ"ט שמאי שבדק את המיצובישי בהתאם לחוות דעת השמאי. סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.3.09 .

ג. סך של 580 ₪ (במעוגל) בגין ירידת ערך מיצובישי בהתאם לחוות דעת השמאי. סכום זה יישא הה"צ ורבית כחוק ממועד חוו"ד השמאי- 3/3/09.

* סך הנזק הישיר בהתאם לאמור לעיל הינו: 6,038 ₪ נכון ליום 3/3/09. סכום זה- בתוספת הה"צ ורבית כאמור נכון למועד פסק הדין הינו הסך של: 6,438 ₪. הנ"ל נכון כאמור להיום.

ד. כן זכאי התובע 1 לפיצוי בגין הוצאות משפט, בזבוז זמן וטרחה, לרבות בגין המסירה, לנתבעת 2 (מוצג ת/2), הדיון היום וכיו"ב. אני מעריכה את הפיצוי הראוי בפריט זה בסך כולל של 736 ₪ סכום זה נכון להיום .

לתובע 2 –

פיצוי בגין בזבוז זמן וטרחה בהתאם למתואר על ידו ולצורך העדות היום, בסכום כולל ומוערך בסך של 350 ש"ת. סכום זה נכון להיום.

סך הפיצוי לשני התובעים הינו הסך של 7,524 ₪, נכון להיום.

5.אשר לזהות הגורם האמור לפצות את התובעים: אין חולק כי הנתבע 3 חב בפיצוי וזאת באשר הוא היה נהג המשאית הפוגעת. הנתבעת 2 – חבה עמו יחד ולחוד וזאת כאחריות שילוחית, בהיותה המעבידה של הנתבע 3 במועד התאונה, ומי ששלחה אותו לבצע את עבודתו באמצעות המשאית הפוגעת. הנתבעת 2 לא טרחה להתגונן מפני התביעה ולא התייצב איש מטעמה, מלבד הנתבע 3 שהינו בעל דין וכיום אינו עובד הנתבעת 2.

התובעים- צירפו לתביעה גם את הנתבעת 1, אשר היתה במועד התאונה מבטחת המשאית הפוגעת הנתבע 2 בביטוח לנזקי צד שלישי. טוענת הנתבעת 1 כי הנזק שנגרם לתובעים בגין התאונה, ישיר ועקיף, נופל מסכום ההשתתפות העצמית של הנתבעת 2 על פי הפוליסה הרלבנטית – העומד על סך של 7,011 ₪ נכון למועד הוצאת הפוליסה ( יום 30-12-08 ) העתק הרשימה צורף לכתב ההגנה. סכום ההשתתפות העצמית נכוכן להיום בתוספת הפרשי הצמדה בלבד, מהמועד הנ"ל על פי בדיקתי, הינו סך של 268 ₪ יוצא כי שווי ההשתתפות העצמית של הנתבעת 2 להיום הינו כ7,279 ₪ . גורסת הנתבעת 1 כי על פי סעיף 23 ג' לתקנות הפיקוח על נזקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו- 1986.היא פטורה מתשלום לניזוק, וזאת מהטעמים שפורטו בבהירות בטיעוני נציגה.

בחנתי את הטענה. עקרונית- יש טעם רב בדברי נציג הנתבעת 1, נטען, אלא- שבענייננו הנזק הנובע ממקרה הביטוח ואשר על המזיק (מבוטח הנתבעת 1) לשאת בו, כאשר היא באה בנבעל נעליו עולה אם כי במעט על גובה ההשתתפות העצמית.

אין בכך כאמור וכמובן כדי לגרוע מזכותה של הנתבעת1 , ככל שתישא בתשלום כלפי הצד השלישי, לתבוע ולקבל את דמי ההשתתפות על השלישי, ממבוטחתה.

נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים- יחד ולחוד, לפצות את התובעים בהתאם לסכומים המפורטים בסעיף לפסק הדין, המסתכמים כאמור בסך של 7,524 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן- הם ישאו הפרשי הצמדה ורבית ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.